על בטון חשוף
תערוכה אוצר בתוכו שיר פרידה וגעגוע עמוק וכואב, מאבק פנימי התרסה והשלמה
כשהיא מרחפת בין עולמות של זיכרון ושכחה בין מסורת לקידמה בין משפחתיות לעצמאות אישית. אמירה מביאה בצילומיה רעננות מחשבתית נועזת של פורצת דרך הכבולה בעבותות אל מה שהיא, אל מה שאולי הייתה רוצה להיות ואל מה שלא תוכל לעולם להיות
בסדרת צילומים מוקפדים ומבוימים כשהיא נוכחת, נעלמת ומתעתעת בצופה מובילה אותנו אמירה אל עולמה הפנימי המסוכסך ובאופן מפתיע גם השלם. אוויר רוח ובטון מתערבבים ומתחרים ביניהם במפגש שנדמה אפשרי רק בעולמה.
דמות האב שהיתה המשפיעה והמשמעותית בחייה של אמירה נוכחת ועוברת כחוט השני בכל העבודות גם אם אינה נראית, כמו בעבודה בה מצולם פורטרט של נערה צעירה על רקע בטון. הבטון על גווניו מופיע כמוטיב חוזר בצילומים ומעלה שאלות על קבוע וארעי, על זיכרון ושכחה. מעבודות אלו עולה שאלה האם הבטון הוא רק שכבה דקה ולא יציבה של סנטימטרים בודדים או בטון מזוין הבנוי כיסוד יציב
